הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש.

העובדות בקצרה:-

התובעת הינה חברה לביטוח, אשר ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, רכב מ.ר. 70-416-63, בפוליסת ביטוח מקיף (להלן: "רכב המבוטח"). בזמן הרלבנטי לתאונה, נהגה ברכב המבוטח, גב' עיאשי אוסנת.

הנתבעת הינה המבטחת בביטוח צד ג', של רכב מ.ר. 15-863-64 ואשר היה נהוג בשעת התאונה על ידי גב' עיאשי ג'יהאן.

ביום 5/3/12, רכב המבוטח שהיה נהוג בידי עיאשי אוסנת נסע ישר ואילו רכב הנתבעת יצא מחניה, ללא מתן זכות קדימה וכתוצאה מכך שני הרכבים התנגשו.

הנזק שנגרם לרכב התובעת עמד על סך 6,060 ₪, אשר שולם לידי המבוטח.

על פי גרסת ההגנה, מאשרת הנתבעת, כי אכן רכבה יצא מחניה בסמוך לביתה והשתלב בכביש פנוי. או אז, הגיע רכב התובעת, ביצע פנייה שמאלה ובמהלך ביצוע הפנייה, סטה עם רכבו למסלול הנגדי, לא שמר על הצד הימני והתנגש בדופן שמאל של רכב המבוטח.

מעיון בתמונות של הרכבים, ניתן לקבוע כי מוקד הנזק ברכב המבוטח הינו בחלק השמאלי קדמי וצדדי, מצד ימין ואילו ברכב הנתבעת, הינו בדלת האחורית בצד ימין, בסמוך לגלגל.

לאחר ששמעתי את הנהגות, אשר העידו בפני והתרשמתי מהן בצורה בלתי אמצעית, הדגימו בפני את מהלך התרחשות התאונה, אני סבור כי הוכח בפני שהתאונה התרחשה כגרסת התביעה, דהיינו בעת שרכב הנתבעת יצא מחניה וביקש לפנות שמאלה, או אז, רכב התובעת, שנכנס לרחוב תוך פנייה ימינה, התנגש ברכב הנתבעת.

מוקד הנזק, הן בחלק הקדמי שמאלי ברכב התובעת וכן בדלת שמאחורי נהג התובעת, מחזק את גרסת התביעה, שכן גרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסת התביעה.

זאת ועוד, הנתבעת מאשרת את עצם פנייתה שמאלה, דבר שמחזק גם את גרסת התביעה.

ממוצג ת/2, רואים כי מקום התאונה הוא סמוך לנתיב נסיעתה של התובעת וכי הפנייה שמאלה היא הגורם לתאונה. אין הבדל משמעותי במיקום התאונה, בין הסימון שבוצע על ידי נהגת התובעת לבין נהגת הנתבעת ואין הבדל במסלול הנסיעה של רכב התובעת על פי שתי הגרסאות.

במכלול הנתונים שהובאו בפני, רכב הנתבעת שביקש לפנות שמאלה, לא היה זהיר דיו בעת הפנייה שמאלה, על מנת לוודא שהנתיב פנוי לצורך פנייה שמאלה.

על כן, אני מקבל את גרסת התביעה וקובע, כי רכב הנתבעת הוא זה שאחראי בחלקו הארי להתרחשות התאונה.

אשם תורם:-

לאחר ששקלתי את התנהלות שתי הנהגות ובשים לב שמוקד הנזק הוא בחלק האחורי ברכב הנתבעת, מה שמלמד כי רכב הנתבעת כבר חסם את נתיב הנסיעה, היה מקום שרכב התובעת יאט, שכן ממקום הפנייה ועד רגע ההתנגשות, יש מספיק מרחק המאפשר את עצירת הרכב.

בנסיבות אלה, אני מייחס לרכב התובעת אשם תורם בשיעור 20%.

התוצאה:-

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,200 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 6/8/12 ועד התשלום המלא בפועל.